<h1>ספר החינוך מצוה ע"ר</h1>
<h2>דף מב:</h2>
שלא יכנס כהן גדול באהל המת ואפילו לששה מתי מצוה, שנאמר [ויקרא כ"א] ועל כל נפשות מת לא יבוא, כלומר לא יבוא בתוך הבית עמהם, דלשון ביאה ביאת בית משמע. משרשי המצוה מה שכתבתי למעלה במצות לא תעשה א' בסדר זה, שעניין הטומאה ראוי להתרחק מן הכהנים שהם קדושים עושי מלאכת השם תמיד, והכהן הגדול הנבדל להיות קדש קדשים עם היותו בעל גוף נפשו תשכון תמיד בתוך המשרתים העליונים, על כן לא תחוש התורה עליו להתיר לו טומאה לעולם ואפילו בקרובים כמו לכהנים הדיוטים שכתבתי למעלה דחס רחמנא עליהן שישפכו נפשם בבית המת כי יחם לבבם על קרוביהם, מה שאינו כן בכהן גדול, כי מרוב דבקות נפשו למעלה יתפשט לגמרי מטבע בני איש וישכיח מלבו כל עסק העולם הזה הנפסד ועל חברת הקרוב לא תבכה נפשו כי כבר הוא נפרד ממנו בעודנו חיים. ובדיני טומאת המת ואהל המת דברתי מעט כמנהגי בסדר זה, אין ראוי להחזירו פן יכבד על הקורא. ונוהג איסור זה בזמן הבית שיש שם כהן גדול ובכל מקום שיהיה, ואפילו אם היה מקרה שיצא לחוצה לארץ מוזהר מהכנס באהל המת. ואם עבר ונכנס שם במזיד ואפילו אביו או אמו מתים בבית לוקה.
